דר נמוז בסים - מחלת חום בילדים

כדי למנוע מצב של מינון יתר של תרופה, באופן כללי לא כדאי לחזור על מנת תרופה נוספת שניתנה, רק לאחר שעבר פרק זמן המותר בין מנה למנה (ראו בפרק הספציפי). למה? מפני שלא תמיד ניתן לדעת בביטחון אם הילד פלט את כל התרופה שניתנה, ואם ההקאה או הפליטה לא היו מיידיות, יתכן שחלק מהתרופה כבר נספג.

עם זאת, אם התרופה שניתנה פלטה מיידית (ממש מול העיניים), אזי ניתן באופן חד-פעמי לחזור על אותה מנה תחת שתי הגבלות:

אז מה לעשות אם נתנו תרופה והתינוק פלט או הקיא אחרי מספר דקות? יש לראות את התרופה הזו כאילו ניתנה ואפשר לחכות כחצי שעה עד 45 דקות ולקוות שחלק מהתרופה שנספג ישפיע על החום, או שניתן לתת מיד תרופה ממשפחה שונה (עיין בפרק הספציפי על ההבדל בין פרצ'טמול לאיבופרופן).

אחת מהנושאים ברפואת ילדים.

האם באמת קיים הבדל בין ילד עם חום של 38.5 לבין ילד עם חום של 39.5?

התשובה כנראה מעט מורכבת ומבלימה.

מצד אחד, לא. אין שום מחקר מדעי איכותי שהוכיח שככל שדרגת החום גבוהה יותר, המצב ''מסוכן '' יותר או שהסיכוי של הילד החולה לחלות במחלה זיהומית חיידקית חמורה גבוה יותר. לדוגמה, רוב הילדים סביב גיל שנה סובלים מאדמדמת, מחלה שבה לרוב החומים גבוהים מאוד, סביב 40 מעלות. אך זוהי מחלה שברוב המקרים היא יחסית פשוטה, ויראלית וללא סיבוכים. מן הצד השני, לכל רופא ילדים מנוסה ישנם מקרים זכורים של זיהומים חיידקיים חמורים בהם דרגת החום לא הייתה גבוהה מאוד.

מצד שני, אולי כן. וזאת משני סיבות:

פרקטית, אני ממליץ שבמקרה של דרגת חום גבוהה בילדים, כדאי להיות ’’עם אצבע על הדופק’’ ולשקול להיגש לבדיקת רופא ילדים בצעד קדימה מהר יותר, בהשוואה למה שהייתם עושים אם החום היה נמוך יותר.

תיתנו לרופא ילדים לבדוק את הילד וקבלו את המלצתו.

אף על פי שבספרות יש דיון על היפותרמיה (חום מתחת ל-36 מעלות צלזיוס) כגורם לזיהומים קשים, בחיי היום יום רוב המקרים קשורים למדידות לא מדויקות או לשימוש ביתר של מורידי חום.

לפעמים אני רואה ילדים שסיימו מחלת חום ומתקופת החום נותר תת-חום שנמשכת למספר שבועות, בעיקר בלילות. לרוב, הילדים האלו מתאוששים בצורה טבעית ללא טיפול ספציפי.

אף על פי כן, ילדים אלו צריכים לעבור בדיקה רפואית.

כשיש סימפטומים נלווים לחום כמו אנחות, צמרמורת ושינויי צבע, יש להורים ולמטפלים להקפיד על תשומת לב מיוחדת. הנה עמדתי לגבי סימפטומים אלו:

אנחות בילדים - הילד עשוי להפיץ קול בעת הנשיפה. ברוב המקרים, אנחות הן תגובה לחום גבוה בילדים מסוימים (בבית שלי, לדוגמה, היינו יודעים שהבכורה שלנו עלולה לגרום לאנחות כשהיא מתחילה להתחמם). רוב הפעמים, אנחות אלו אינן דוחות, אך הן עשויות להצביע על קושי בנשימה קצר טווח (ובמקרים חריגים, על דלקת ריאות חיידקית), כאב (לרוב בטן) או בעיה לבבית (מקרה נדיר מאוד).

אם הילד נאנח וכשהחום שלו יורד הוא מתחיל להרגיש חיוני ומציג התנהגות חמודה, אני מרגיש פחות דאגה.

אם הילד נאנח ונראה לא כשיר, גם כשהחום שלו יורד, יש לפנות מיד לרופא להערכה.

צמרמורת בילדים - כאשר החום עולה אצל ילדים, הם עשויים להתגונן ולרעד. אם זה מלווה גם בנקישת שיניים (או לפני שהשיניים פורחות), זה מעיד על צמרמורת אמיתית. חשוב לזכור כי אין באמת מחקרים שמראים קשר ישיר בין צמרמורת למחלות מסוימות אצל ילדים, אבל צמרמורת אמיתית הינה סימפטום חשוב וראוי להתייחס אליו. כדאי לפנות לרופא הילדים לבדיקה ולדווח על הסימפטום. אם מדובר בילדה עם רקע של דלקות בדרכי השתן, אז צמרמורת יכולה לגרום לחשד לזיהום בדרכי השתן וראוי לשקול דגימת שתן.

שינויי צבע בילדים - אני מתקשה להיות מדויק כאן, אבל אנסה.

חיוורון - הרבה ילדים חולים יכולים להראות עם גוון עור חיוור. כדאי לבדוק את הסיטואציה, אך בדרך כלל זה לא משמעותי שזה מציין מחלה קשה יותר (כמו מחלות חיידקיות למשל).

כחלון - זה מדאיג מאוד ומחייב פנייה מיידית לבדיקה, כולל בדיקת רמת החמצן בדם (סטטורציה).

צהבת - למעט בילודים, תמיד מדאיג כשיש חום וזה מחייב הערכה רפואית מיידית.

כמובן, אין תשובה ספציפית לשאלה זו. לא קיים הגיון מדעי במחלות ובכך שהן מתפתחות.

למרות שרוב המחלות הויראליות הן קצרות יחסית (בדרך כלל יום עד שלושה או ארבעה ימים), ישנם וירוסים שעשויים לגרום לסימני מחלה וחום למשך שבוע או יותר.

במקרה של זיהום חיידקי, בדרך כלל נדרשת התערבות וטיפול אנטיביוטי. ללא טיפול כזה, החום עשוי להמשיך לאורך זמן ולהיות ממושך יותר.

כך לסיכום, אין תשובה ספציפית לשאלה זו. מומלץ לפנות לרופא ילדים להערכה אחרי יומיים או שלושה של חום, גם במקרים שבהם הילד נראה טוב וחיוני. אם הילד אינו חיוני או אם מופיעים סימנים מסוימים (כפי שתוארו בפרק על ''סימנים שצריך לגשת לבדיקה רפואית בהקדם''), יש לפנות לבדיקה רפואית בהקדם.

יש להבדיל עליית חום וירידת החום.

בזמן עליית החום, ישנם ילדים שינקשו בשיניים ויכולים להתלונן על זיעה ואי נוחות. במקביל למתן מוריד חום, מומלץ לכסות את הילד עם שמיכה קלה ונעימה. עם זאת, חשוב לקרוא את הסימנים הגופניים של הילד ולוודא שהוא לא מתקרר מדי או חמים מדי וכן לוודא שהילד יכול לנשום בקלות תחת השמיכה.

אחרי שהתרופה להורדת החום פעלה, יתכן שהילד יתחיל להזיע. בשלב זה, נכון להוריד שכבות מהילד כדי לאפשר לגוף להירגע ולצאת מהחום באמצעות הזעה ונידוף חום. אם הילד ממשיך להזיע ונראה חרדני ומזדקן, יש להוריד שכבות נוספות ולהפעיל מאוורר.

התשובה לשאלה הזו תלויה במצב הכללי של הילד ובטבע החום שלו. אם הילד חיוני ומסתדר עם החום, אז אין צורך להעיר אותו ולהפריע לו בנתיים שהוא מנסה לנוח ולהרפות. אם הילד נראה חלש וזקוק לנוחות נוספת, כמו ישיבה במיטה או בשקט, יש לאפשר לו לנוח ולא להעיר אותו ללא צורך. כללית, יש למנות על הילד ולבדוק אם חשבונת החום ירדה או לא, ואם צריך לתת לו טיפול נוסף להורדת החום.

לפי דעתי, אם הילד נראה שהוא ישן בנוחות ואין לו תסמינים נוספים כמו כאב או לחץ בגוף, ואין לו היסטוריה של חום פרכוסי, אז ניתן לתת לו לישון ולחכות עם נתוני מורידי החום עד שהוא יתעורר.

כדאי לזכור כי אנו לא מטפלים רק בצמיגת החום, אלא בעיקר בתסמיניו. לכן, אם הילד ישן ונראה בנינוחות ואין לו תסמינים נוספים של חום גבוה, אין חובה להעיר אותו גם אם ההורים מזהים חום גבוה.

אם הילד מתעורר תכופות ונמצא זז במיטה באופן לא שקט או נראה כאוב, יש להעיר אותו ולתת לו מוריד חום.

יש להימנע מתן תרופה לילד ישן דרך הפה.

אני לא מתכוון להתווכח עם אימהות על כל נושא.

בניגוד להנחות נפוצות, מחקרים מצביעים על כך שבקיעת שיניים, בעיקר ראשונות ובעיקר חותכות קדמיות, עשויות לגרום לעלייה קלה בחום של הילדים, אך לא לטווחים של מעל 38 מעלות.

הוכח כי בקיעת שיניים קיים קשר לאי שקט בילדים, לרגישות חניכיים ולריור, אך לא לעלייה בחום הגוף.

אם יש חום של 38 מעלות ומעלה אצל ילד, חשוב לזכור שלרוב הסיבה המבוססת לחום הזה היא זיהום, זיהום וירלי, או מחלות אחרות ולא קשור לבקיעת שיניים. לכן, חשוב לחפש את הסיבה האמיתית לחום ולטפל בה בהתאם.

כפי שניתן לראות מהמחקרים, בקיעת שיניים אין קשר ישיר בין החום לסימפטומים הנלווים. בכל זאת, ניתן לטפל בכאבים ובאי נוחות עם משככי כאבים ומורידי חום כמו פראצטמול או איבופרופן לפרקים סביב בקיעת השיניים. החשיפה לסביבה נוחה ומרגיעה עם מנוחה מספקת יכולה גם לסייע להקלה על הילד. חשוב לזכור שכל ההחלטות בנוגע לטיפול בילד עם בקיעת שיניים צריכות להתבסס על הדעה של רופא או מומחה רפואי.

זה מקובל לחלוטין.